החלטה בתיק ה"פ 23992-01-13

בבקשה שלפני עותר המשיב להורות על סילוקה של התובענה דנא על הסף, בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה.

השאלה העומדת בבסיס הבקשה הינה: לאיזה בית משפט הסמכות (העניינית) למתן צו המאפשר תפיסת חזקה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: " הפקודה"), עת הרשות המפקיעה הינה הבעלים הרשום של המקרקעין המופקעים, עובר לנקיטת הליכי ההפקעה.

הנסיבות

1.         עיריית תל-אביב יפו (להלן: " העירייה") הינה הבעלים הרשום של חלקה 112 בגוש 6970 (מקודם חלקה 42) ששטחה הרשום - 1,957 מ"ר (להלן:  " המקרקעין"). הבעלות במקרקעין הוקנתה לעירייה ביום 26/11/00, מכוח סעיף 5 ל חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה), התשכ"ד-1964 (להלן: " חוק שיכונים ציבוריים").

2.         המשיב הינו בעל זכויות החכירה בבית מגורים צמוד קרקע המצוי ברח'  אסירי ציון 75,  תל-אביב (להלן: " בית המגורים"), זאת מכוח חוזה חכירה עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: " רמ"י") מיום 11/10/93 (להלן: " חוזה החכירה").

3.         זאת לדעת, כי בית המגורים בנוי, בחלקו הארי, על חלקה 104 בגוש 6970, ומקצתו (כ-30 מ"ר) בנוי על המקרקעין. עוד יש לידע, כי על המקרקעין חלה תוכנית מס'           תא/במ/1903/16א', אשר פורסמה למתן תוקף ביום 3/6/1993 (להלן: " התוכנית"), המייעדת את המקרקעין לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

4.         בתאריך 11/11/12, בחלוף למעלה מעשור מהמועד בו נרשמה העירייה כבעלת המקרקעין, פירסמה המבקשת ברשומות הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה (להלן: " הודעת ההפקעה"), לפיה בכוונתה לרכוש את זכויות החזקה בחלק מבית המגורים (30 מ"ר) המצוי במקרקעין (להלן: " השטח המופקע"), זאת מכוח סמכותה על פי סעיפים 189 ו-190 ל חוק התכנון והבנייה, התשכ"ט-1965 (להלן: " חוק התו"ב").

5.         בתובענה מושאת הבקשה, עתרה המבקשת ליתן צו המורה למשיב לסלק ידו מהמקרקעין ולהתיר לה " ... לתפוס חזקה בשטח המופקע, לסלק ולהרוס כל מבנה בשטח המופקע", זאת מכוח הוראת סעיף 8(א) לפקודה.

            בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי יש לסלק התובענה על הסף, שכן לא ניתן בנסיבות מקרה דנן " ... לעשות שימוש בהוראת סעיף 8 לפקודה, לא בכלל ולא בבית משפט זה בפרט".

6.         בישיבת קדם המשפט מיום 13/5/13 העליתי מיוזמתי את השאלה בדבר סמכותו העניינית של בית משפט זה ליתן הסעד המבוקש בתובענה נוכח היות העירייה בעלת המקרקעין, עובר למתן הודעת ההפקעה.

            בתום הישיבה, נתבקש ב"כ המשיב להגיש, אם ירצה בכך, בקשה מתאימה לסילוקה של התובענה על הסף, זאת נוכח טענתו בכתב התשובה לפיה בית משפט זה נעדר סמכות ליתן הסעד המבוקש בתובענה.

            בקשה כאמור הוגשה ביום 13/5/13, תגובת המבקש ניתנה ביום 16/6/13, והתשובה לתגובה הוגשה ביום 18/6/13.

7.         יוער, כי בהחלטתי מיום 27/12/13 נעתרתי לבקשת המבקשת להגיש מסמכים נוספים על אלה אשר צורפו לתובענה.

הבקשה וטענות הצדדים

8.         בבקשתו, שב המשיב ועתר למחיקת התובענה על הסף ולחייב המבקשת בהוצאות לדוגמה ובשכר טרחת עורך דין.

            לטענת המשיב, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה, שכן הסעד המבוקש בה - מסירת החזקה בשטח המופקע לידי המבקשת - מצוי בסמכותו של בית משפט השלום.

            לשיטת המשיב, זכות הרשות המפקיעה להיזקק להליך על פי סעיף 8(א), עומדת לה אך במקרה בו היא איננה בעלת המקרקעין. ברם, מקום בו הרשות הינה בעלת המקרקעין עובר להליכי ההפקעה, והיא מפקיעה רק את זכויות החזקה בהם - אין היא יכולה להיזקק להליך של קבלת החזקה הקבוע בסעיף 8(א) לפקודה " ותרופתה במקרה האמור היא בדרך של הגשת תביעת פינוי מתאימה לבית משפט השלום".

            עוד טען המשיב כי נוכח העובדה שהמקרקעין נרשמו על שם העירייה מכוח הוראת סעיף 5 לחוק שיכונים ציבוריים, הרי שיש לראותם " ... כאילו הופקעו לפי פרק ח' לחוק התכנון" [סעיף 5(ב) לחוק].

            נמצא, כך לב"כ המשיב, כי בנדון דידן החלו הליכי ההפקעה עם פרסומה של התוכנית ואלה נסתיימו עת נרשמה העירייה כבעלת המקרקעין בשנת 2000.